הרצון להיות הורים הוא אוניברסלי וטבעי, אולם רבים לא מצליחים להיכנס להריון גם אחרי חודשים ושנים של נסיונות. טיפולי הפוריות מסייעים להתגבר על גורמים המעכבים או מונעים הריון ומסייעים בהולדת ילדים.
הפריה חוץ גופית IVF
כל מי שראה תמונות של עוברים בימים הראשונים יודע שאי אפשר בכלל לזהות שם בן אדם. בימים הראשונים העובר הוא צבר תאים תמים למראה, ורק אחר כך התאים עוברים התמיינות והוא הופך לאדם. כאשר כל התהליך קורה כדרך הטבע, הביצית מופרית על-ידי הזרע בחצוצרה ובשלב זה עדיין קוראים לה ביצית מופרית (בלעז: זיגוֹטה). ברגע שהיא מתחלקת בפעם הראשונה, אחרי מספר שעות, כבר קוראים לשני התאים האלה עוּבּר. העובר נודד מהחצוצרה אל הרחם, בדרך הוא ממשיך להתחלק עוד כמה וכמה פעמים, ובהגיעו אל הרחם – ביום הרביעי או החמישי – יש בו כבר מספר תלת ספרתי של תאים. כאשר יש בעובר יותר ממאה תאים, הוא כבר מכונה בְּלַסְטוֹצִיסט, ובשלב זה הוא משתרש בדופן הרחם, או בלשון העם - "ההריון נקלט".
בהפריה חוץ גופית, שמים את הביציות ואת הזרעונים בצלחת כדי שיעשו חיבור "טבעי", ואם יש חשש או ידיעה שהם לא יכולים בעצמם, משתמשים בטכניקה שנקראת מיקרומניפולציה, או ICSI (Intra Cytoplasmatic Sperm Injection), שבה כופים את ההפריה על הזרע והביצית. את העוברים שנוצרים ניתן להחזיר בשלבים שונים, כאשר לכל שלב יתרונותיו וחסרונותיו. פעם היו מחזירים לחצוצרה, היום מקובל יותר להחזיר לרחם, שם הם יצופו עד שלב ההשרשה. היתרון בטכניקה זו היא שיש עוברים שמרגישים טוב יותר ברחם מאשר בצלחת, כלומר סיכויי הגדילה של העובר גבוהים יותר כאשר הוא בתוך הרחם.
ניתן להחזיר את העובר כבר למחרת ההפריה. הבעיה בהחזרה כה מוקדמת, היא שבשלב זה הערכת האיכות של העוברים פחותה משמעותית מאשר בימים מתקדמים יותר. ניתן רק לראות האם העובר התחלק או לא, והערכת האיכות תחת מיקרוסקופ מסתמכת על 2-4 תאים בלבד, כך שלא ניתן לצפות את סיכויי ההשרשה ואת הסיכוי להתפתחות הריון תקין. לרוב מחזירים את העוברים ביום השלישי, כאשר כבר יש בהם שמונה תאים, וניתן להעריך יותר את איכותם: מתחת למיקרוסקופ ניתן לראות אם התאים שווים בגודלם וסימטריים. ניתן להעריך איכות עובר גם לפי מידת הגרגור או חוסר הגרגור של התאים (ככל שהתאים מגורגרים יותר, כך העוברים איכותיים פחות). בשלב זה ניתן גם להסיר תא אחד על מנת לבצע בדיקות גנטיות – PGD (Preimplantation Genetic Diagnosis). בדיקות אלה מתבצעות אם ידוע שההורים נשאים או חולים במחלה גנטית, או כשיש העדפה למין מסוים – בשל מחלות תורשתיות שיש רק לבנים או רק לבנות, ובמקרים מיוחדים כאשר יש ארבעה ילדים או יותר מאותו מין. בארץ, בחירת עובר לפי מינו תלויה באישור של ועדה מיוחדת.
בלסטוציסטים, ביום החמישי או השישי, הם עוברים טובים ואיכותיים יותר, שאחוז ההריונות המתפתח מהם הוא הגבוה ביותר. למה, אם כן, לא מחזירים תמיד בלסטוציסטים? מכיוון שעוברים רבים לא ישרדו בתנאי מעבדה עד לשלב הבלסטוציסט, ונישאר בלי עוברים להחזרה. לעובר סיכויי הישרדות גבוהים יותר בתוך הרחם. הסיבה שלבלסטוציסטים סיכויי קליטה גבוהים יותר, היא שהם עברו את מבחן ההישרדות בצלחת
פתרונות לא רק לזוגות נשואים
פעם, ילד שהוריו לא היו נשואים זה לזה היה חריג. היום יש הרבה יותר פתיחות לזוגיות אחרת, ומומחי פריון נתקלים בזוגות מכל מיני סוגים. זוגות גברים שמצאו שותפה או פתרון של פונדקאות בחו"ל, זוגות נשים המגיעות בדרך כלל לתהליך של תרומת זרע (בארץ או בחו"ל), נשים הרוצות להיות אימהות יחידניות (ועוברות טיפולים דומים לנשים החיות בזוג, בדרך כלל מתרומת זרע). בתרומת זרע, כאשר אין בעיות מיוחדות, ההריון מושג בהזרעה טבעית ללא יותר מדי עזרים. ניתנת זריקה שמתזמנת את הביוץ כדי להיות בטוחים שההזרעה מתבצעת בזמן המושלם ושלא "בוזבזה" מנת זרע יקרה. הזרע גם עולה כסף, וגם יש נשים שקונות כמה מנות זרע של אותו תורם, כדי שהילדים יהיו אחים ביולוגיים.
כאשר האישה מבוגרת או כשיש בעיות אחרות, כולל אי פריון בלתי מוסבר, עוברים להפריה חוץ גופית. יש זוגות של גבר ואישה שאינם נשואים בעיני משרד הפנים, לפעמים שאינם מעוניינים להינשא, לפעמים גבר ואישה שאינם זוג אך מעוניינים להביא ילד משותף לעולם ולהתחלק גם בגידולו, ולפעמים הגבר אינו מתוכנן להיות שותף בגידול הילד אבל הוא אינו תורם של בנק הזרע (ההבדל הוא שכאן הגבר יודע בדיוק למי הוא תורם, והאישה מכירה את האב הביולוגי לפני תחילת התהליך). זוגות כאלה מגיעים למרפאה רק כשיש בעיה וצריך עזרה בכניסה להריון. החוק בארץ אוסר על רופאים להפרות זוגות לא נשואים ללא הסכם הורות, שבו מצהירים שני הצדדים בפני עו"ד שהם אינם נשואים לאחרים, שההסכם אינו נעשה כתרומה כספית או תחת לחץ, וכי אין מדובר בפונדקאות חלקית (פונדקאות שבה הפונדקאית גם תורמת את הביצית, שאינה חוקית בארץ). כמו כן, מסדירים הצדדים מספר שאלות, כגון עד איזה שלב יכול כל אחד מן הצדדים לחזור בו (לפני החזרת העוברים), או מה יקרה אם אחד הצדדים יילך לעולמו לפני החזרת העוברים.
תסמונת השחלות הפוליציסטיות (PCOS)
כל מי ששמע שיחות של נשים שעוברות טיפולי פוריות או הזרעה, מכיר את המילה זקיקים. הביציות נוצרות בגוף האישה עוד בהיותה עובר, והן נמצאות בתוך זקיקים, בתוך השחלות. מרגע הגיעת האישה לבגרות מינית ועד סוף תקופת הפוריות שלה, מדי חודש מתגייסים מספר זקיקים ומתחילים להתפתח, עד שזקיק אחד הופך להיות הזקיק הדומיננטי ומדכא את התפתחותם של שאר הזקיקים. בשלב זה מגיעים גם ההורמונים LH ו-FSH לרמות שיא, ואז בוקעת הביצית הבשלה מהזקיק. הביצית מוצאת את דרכה מהשחלה אל החצוצרה, והזקיק שנשאר הופך להיות גופיף צהוב. אם יש הריון, הוא תומך בהריון עד להתפתחות השיליה, וגורם לרמות ה-LH להישאר גבוהות יחסית. אמנם לא כמו רמות השיא, אבל גם לא לרדת לרמתן מתקופת הווסת. אם אין הריון, הגופיף הצהוב מתנוון והופך להיות גופיף לבן, כמו צלקת על השחלה.
אצל רוב הנשים המחזור אינו נמשך בדיוק 28 ימים כמו שכתוב בספר, אבל במחזורים סדירים הביוץ קורה בדרך כלל 14 יום לפני הווסת. תסמונת השחלות הפוליציסטיות (PCOS) נקראת על שם אחד מתסמיניה האפשריים – ריבוי זקיקים בהיקף השחלה. זהו אינו המאפיין היחיד והוא גם אינו נצפה תמיד באולטרסאונד. בתסמונת זו יכולים להיות חלק מהמאפיינים הבאים או כולם: מחזור בלתי סדיר, שיעור יתר, אקנה, תמונה אופיינית באולטרסאונד שנקראת "מחרוזת פנינים" – כל הזקיקים מסודרים בהיקף השחלה כמחרוזת פנינים, בבדיקות דם הורמונליות ניתן לראות עלייה של הורמוני המין הגבריים כמו טסטוסטרון ו-DHEA. ניתן לראות היפוך יחס בין LH (Luteinizing Hormone), לבין FSH (Follicle Stimulating Hormone). המשותף לכל המקרים של PCOS הוא שלא תמיד מתרחש ביוץ. בחלק מהמקרים יש בעיות פוריות, ובגיל מבוגר יש שכיחות גבוהה יותר של סכרת ושל יתר לחץ דם.
