מילון מונחים

מונחים כלליים

• ביוץ – המועד בו בוקעות הביציות מתוך הזקיקים, וניתנות להפריה כ-18-24 שעות לאחר מכן. חשוב מאוד לזהות במדויק ככל האפשר את מועד הביוץ, המתרחש בדרך כלל בין היום ה-12 ליום ה-16 למחזור. ייתכן גם ביוץ ביום מאוחר יותר למחזור, ללא הפרעה לפוריות.
• בלסטוציסט - בהריון טבעי, זהו השלב שבו העובר משתרש ברחם, ויש בו למעלה ממאה תאים. בהפריה חוץ גופית, העובר מגיע לגודל הבלסטוציסט אם שרד באינקובטור במעבדה עד ליום החמישי או השישי לאחר ההפריה. הדבר מעיד על יכולת הישרדות גבוהה יותר והחזרתו בשלב זה מחקה טוב יותר את התהליך הטבעי, ולכן סיכויי ההשתרשות ברחם מוגברים, כך שאפשר להחזיר פחות עוברים, ולהימנע מהריון מרובה עוברים. לעומת זאת, יש סיכוי שאף עובר לא יגיע לשלב הבלסטוציסט במעבדה, לכן עדיין מקובל להחזיר עוברים 2-4 ימים לאחר ההפרייה.
• בקיעה (Hatching) - חיתוך מעטפת הביצית ליצירת חריר או חלון קטן דרכו תתרחש בקיעת העובר כדי שיוכל להשתרש ברחם. משתמשים בטכניקה זו במטופלות מבוגרות יחסית וכן במצבים בהם מעטפת הביצית עבה יחסית.
• גירוי יתר שחלתי חלק מטיפולי פוריות, המושג על-ידי טיפול תרופתי להשראת ביוץ. בטיפולי פריון עולה רמת האסטרדיול E2, והדבר גורם לשחלות גדולות ורגישות מהרגיל. גירוי היתר יכול לצאת משליטה, ולגרום לכאבי בטן, להצטברות נוזלים בבטן ואף למצבים מסכני חיים. במקרים כאלה משנים את פרוטוקול השאיבה, ולפי חומרת המצב, לעתים מחליטים על הקפאת עוברים והחזרתם במחזור אחר, או על הפסקת הטיפולים.
• הגופיף הצהוב – מה שנשאר מהזקיק לאחר שבקעה ממנו הביצית. בשלבים הראשונים של ההריון, הגופיף הצהוב אחראי על הפרשת הפרוגסטרון, הנחוץ להתפתחות ושימור ההריון. כאשר לא מושג הריון, הגופיף מתמוסס לאחר כ-12 יום, רמת הפרוגסטרון יורדת ומופיעה הווסת.
• הזרעה תוך רחמית (IUI) - תהליך שבו נוזל הזרע עובר "השבחה" במעבדה, ולאחר מכן מוזרק בעזרת צנתר עדין ישירות לתוך חלל הרחם. הפעולה מתבצעת בגישה נרתיקית, ואינה כרוכה בהרדמה. התהליך קצר ובדרך כלל אינו כרוך בכאבים.
• החזרה – פעולה המתבצעת בחדר ניתוח, ללא הרדמה ובהנחיית אולטרסאונד, להחזרת עוברים לרחם במסגרת טיפול IVF.
• החזרת העוברים לחצוצרה (ZIFT) - טכניקה שבה מוחזרים העוברים בעזרת לפרסקופיה לחצוצרה. הליך זה מתבצע בחדר ניתוח בהרדמה כללית, בעיקר לאחר כשלונות חוזרים בהשגת היריון גם באמצעות טיפולים.
• הפריה חוץ-גופית (IVF) - תהליך שבו הביצית והזרע מופגשים מחוץ לגוף האישה, הביצית מופרית והעובר מוחזר אל תוך הרחם. בדרך כלל הביציות מושגות בעזרת תרופות להשראת ביוץ הניתנות לאישה ושאיבתן מהשחלה, פעולה המתבצעת בחדר ניתוח בהרדמה כללית ובהנחיית אולטרסאונד. הביציות שנשאבו מועברות למעבדה, שם הן מונחות בצלחת פטרי יחד עם תאי הזרע שהוכנו באותו הזמן לקראת ההפריה, והזרעים אמורים להפרות את הביציות באופן ספונטני. אם הפריה כזו אינה מתרחשת, ייתכן שתבוצע פעולת מיקרומניפולציה. העוברים שנוצרו מוחזרים לרחם, בעזרת צנתר עדין המוכנס בגישה נרתיקית דרך צוואר הרחם ללא בהרדמה.
• הקפאת ביציות - בספטמבר 2010 אישר משרד הבריאות לכל אישה בישראל בין גיל 30 ל-41 לבצע שאיבת ביציות והקפאתן לצורך הפריה עתידית. האישור מאפשר עד ארבע שאיבות והקפאה של עד 20 ביציות למטרות שימור פוריות, גם אם האישה אינה עוברת טיפולי פוריות או טיפולים רפואיים כלשהם.
• הקפאת עוברים עוברים מופרים איכותיים שאינם מוחזרים לרחם מיד, אפשר להקפיא לטמפרטורה של מינוס 196 מעלות ומטה. תהליך ההקפאה פשוט ונמשך כמה שעות, ולאחריו נשמרים העוברים במיכל של חנקן נוזלי, בו הם יכולים לשהות גם מספר שנים. אותם עוברים מוקפאים יכולים לשמש במחזורי הטיפול הבאים, אז יוחזרו לרחם לאחר הפשרה באותו יום, או לאחר גידול נוסף במעבדה. הקפאת עוברים במקום החזרתם המיידית יכולה להיעשות מסיבות רפואיות או מסיבות של תכנון משפחה.
• הריון כימי – הריון שהעדות היחידה לקיומו היא באמצעות בדיקת דם או שתן ממש בתחילתו, מאחר והוא הפסיק להתפתח ונפלט מהגוף באופן שנראה זהה לקבלת וסת. הריון זה אינו מגיע לשלב שבו ניתן לראות עובר בבדיקת אולטרסאונד, ומתאפיין לעתים בערכי בטא נמוכים מאוד או שלא עולים באופן תקין.
• השלב הלוטאלי – השלב במחזור החודשי שמתחיל בביוץ ונמשך עד להופעת הווסת.
• מיקרומניפולציה (ICSI) - במקרים בהם כמות הזרע נמוכה ביותר ו/או שתנועתו איטית מאוד, מתבצעת פעולת הזרקה של תא זרע בודד ישירות לתוך הביצית. טכנולוגיה זו הוכחה כיעילה ביותר במצבים של בעיית זרע קיצונית.
• רירית הרחם - הקרום המרפד את פנים הרחם, שבו אמור להשתרש העובר. רירית הרחם מתעבה לקראת ההשרשה, וכאשר זו אינה מתרחשת, הרירית מתפרקת ונפלטת החוצה בווסת. עובי הרירית נבדק כחלק ממעקב הזקיקים ומקובל שיהיה מעל 6-7 מ"מ לקראת הביוץ. רירית דקה מדי עלולה למנוע השתרשות.
• שאיבה - פעולה המתבצעת בחדר ניתוח, בהרדמה כללית ובהנחיית אולטרסאונד, לשאיבת הביציות הבשלות מהשחלות במסגרת טיפול IVF. בדרך כלל כאשר הזקיקים מגיעים לגודל בשל, המטופלת תזריק את הורמון ההריון hCG (אוביטרל), וכ-34 שעות לאחר מכן תתבצע השאיבה.
• שחלות פוליציסטיות בתסמונת זו אפשר לראות בשחלות מספר גדול של זקיקים המסודרים כשרשרת פנינים. ההערכות הן שכ-10 אחוז מהנשים בגיל הפריון (20-40 שנה) מתאפיינות בתסמונת זו. בין תסמיני השחלות הפוליציסטיות - אי-פריון, מחזור לא סדיר, השמנת יתר, וסתות מועטות או היעדר וסת, מיעוט ביוץ או היעדרו, אקנה, שיעור יתר, חוסר איזון הורמונלי ועוד. בדרך כלל מופיעים רק חלק מהתסמינים ולא כולם, והאבחון נעשה על ידי רופאת נשים על פי התסמינים הקיימים.
• שלב הזקיק – השלב במחזור החודשי שמתחיל עם הופעת הווסת ונמשך עד לביוץ.
• MESA - במקרה של חסימה במעבר התקין של הזרע, מתבצעת שאיבת זרע מתוך הצינור המקשר את האשך עם חבל הזרע (האפידידימיס). פעולה זו מאפשרת לקבל זרע המתאים לשימוש בהפריה.
• TESA/TESE - כאשר לא ניתן להשיג תאי זרע מנוזל הזרע ולא אובחנה חסימה בדרכי הזרע, מתבצעת הפקת זרע על-ידי לקיחת דגימה ישירות מתוך רקמת האשך, וממנה ניתן לבודד זרעים.

הורמונים

• FSH – הורמון מגרה זקיק (Follicle Stimulating Hormone). משפיע על התפתחות הזקיק ועל קיומו של ביוץ.
• LH – הורמון הצהבה (Luteinizing Hormone). מגרה ביוץ, יצירת גופיף צהוב, אחראי להפרשת האסטרדיול (E2) וחיוני לתהליך התפתחות הזקיקים ולביוץ.
• TSH – הורמון מעורר בלוטת התריס (Thyroid Stimulating Hormone), השולט בקצב חילוף החומרים בגוף. נבדק באופן שגרתי כחלק מהפרופיל ההורמונלי.
• אסטרדיול (E2) – הורמון המיוצר בעיקר בשחלה ואשר ממלא תפקיד מפתח בתהליך הביוץ ובגדילת הזקיקים ורירית הרחם. הערכים לקראת ביוץ באמצעות טיפול הורמונלי יכולים להגיע לאלפים, כשערכים גבוהים במיוחד יכולים להוות אינדיקציה לגירוי יתר.
• בטא (Beta-HCG) – הורמון המופרש למחזור הדם של האישה החל מכ-10 ימים לאחר ההפריה, ושהימצאותו בגופה מעידה על קיום הריון. בהריון תקין, ערכי הבטא המתקבלים בבדיקת דם כמותית אמורים להכפיל את עצמם כל 48-72 שעות.
• פרולקטין (Prolactin)- הורמון האחראי על ייצור חלב בבלוטות החלב בשד לאחר לידה. רמות גבוהות של פרולקטין גורמות לדיכוי מחזור הביוץ, ולכן מידתו בדם נבדקת בין היתר בבדיקות פרופיל הורמונלי. רמת ההורמון גבוהה כשמתעוררים מהשינה, ולכן בדיקת הדם צריכה להתבצע לאחר 3 שעות עירנות לפחות.
• פרוגסטרון (Progesterone) - הורמון המופרש בשבועיים האחרונים למחזור ואחראי על עיבוי רירית הרחם לפני ההריון. כשאישה נכנסת להריון, הפרוגסטרון ממשיך להיות מופרש מן הגופיף הצהוב ולאחר מכן מן השליה בתחילת ההריון. כאשר קיים חשש שרמת הפרוגסטרון הטבעי לא תספיק, נהוג לתת תמיכה בצורת טבליות וגינליות ו/או זריקות.

בדיקות

• בדיקת הריון - בדיקת דם המשמשת לאבחון הריון על-ידי איתור ההורמון Beta-hCG, שקיומו בדם מעיד על הריון. תוצאות הבדיקה הינן איכותיות (חיובי או שלילי) או כמותיות (ריכוז הבטא בדם).
• בדיקת הריון ביתית - בדיקת הבוחנת את הימצאות ההורמון Beta-hCG בשתן. הבדיקת נמכרת בבתי המרקחת, ומומלץ לבצעה עם השתן הראשון של הבוקר. התוצאות נראות בתוך מספר דקות, אך בכל מקרה מומלץ לערוך בדיקת דם לווידוא כל תוצאה.
• בדיקת זרע - דגימת זרע שמוסר הגבר ומשמשת להערכת תקינות תאי הזרע על-פי מדדים קבועים: ריכוז, נזילות, תנועתיות, מורפולוגיה, ועוד. בדיקה זו הינה בין הראשונות שזוגות עם קושי להרות אמורים לבצע.
• היסטרוסקופיה (Hysteroscopy) - הליך רפואי שבו מוחדר סיב אופטי אל תוך הרחם, ומאפשר התבוננות על הרחם מבפנים, הן למטרות אבחון והן במהלך ניתוח. ניתן לצפות בחלל הרחם ישירות בעינית ההיסטרוסקופ או על גבי מסך וידאו. היסטרוסקופיה אבחנתית מבוצעת לרוב ללא הרדמה, בעוד שהיסטרוסקופיה ניתוחית מבוצעת בהרדמה מלאה.
• חום השחר – שיטה ותיקה לזיהוי ביוץ, המבוססת על הרעיון שלאחר הביוץ חום הגוף עולה. השיטה פשוטה וכוללת למעשה מדידת חום מדי בוקר, אבל היא יכולה לתת תוצאה שגויה, שכן חום הגוף מושפע מגורמים רבים, וביוץ הוא רק אחד מהם.
• מעקב זקיקים – רצף בדיקות אולטרסאונד וגינליות שנעשים לאישה במהלך מחזור טיפול, במטרה לעקוב אחרי התפתחות הזקיקים בשחלות ולתזמן את מועד ההזרעה (בתהליך IUI) או השאיבה (בתהליך IVF). בבדיקות אלה נמדד גם עובי רירית הרחם.
• ערכות ביוץ – בדיקות שתן ביתיות שאמורות לזהות את הורמון ה-LH בשתן.
• צילום רחם (היסטרוסלפינגוגרפיה HSG) – צילום רנטגן המדגים את חלל הרחם, החצוצרות והמעבר דרכן לחלל האגן, לצורך בירור סיבה לאי כניסה להריון או להפלות חוזרות. הצילום מבוצע במהלך השבוע הראשון לאחר סיום הווסת (לפני הביוץ), בעזרת שימוש בחומר ניגוד המכיל יוד, עם או בלי הרדמה.
• פרופיל הורמונלי – בדיקות דם המבוצעות בדרך כלל ביום ה-2-4 למחזור, על מנת לבחון את מצבה ההורמונלי של האישה בתחילת מחזור חודשי. הבדיקות כוללות בדרך כלל את ההורמונים TSH, Prolactine, LH, FSH, E2 (estradiol), progesterone, testosterone, DHEA-S ועוד.

תרופות

• אוביטרל (Ovitrelle) – זריקה תת-עורית אשר מכילה את ההורמון HCG, אשר מופיע בגוף האישה בזמן ההריון. הזריקה ניתנת לאחר תהליך הגירוי השחלתי במסגרת טיפולי הפוריות, על מנת לגרום להתרחשות ביוץ ולקבע את התזמון שלו ל-36 שעות. יש לחכות לפחות 12 ימים לאחר קבלת אוביטרל לפני ביצוע בדיקת הריון, על מנת להיות בטוחים שתשובה חיובית אינה מושגת בגלל "שאריות" של הורמון ההריון מהזריקה.
  מדריך וידאו להזרקה עצמית של אוביטרל (אנגלית)
• איקקלומין (Ikaclomin) – תרופה לגיוס זקיקים ולהשראת ביוץ, מהוותיקות ביותר הקיימות בשוק, הניתנת בצורת גלולות לנשים שאינן מבייצות או לכאלו שאצלן יש מיעוט ביוצים. התרופה חוסמת את קולטני האסטרוגנים בבלוטת יתרת המוח, ובכך מעוררת את הפרשת ההורמון FSH, המגרה את השחלה לגיוס זקיקים. התרופה אינה גורמת באופן ישיר לביוץ, אבל אפקטיבית לגרימת ביוץ אצל כ-80% מהנשים.
• אסטרופם (Estrofem), פרוגינובה (Progynova) – גלולות המכילות אסטרוגן ומעודדות את צמיחת רירית הרחם ואת עיבויה. ניתנות כהכנה לקראת החזרת עוברים או כתמיכה לאחר החזרת עוברים.
• גונל-אף (Gonal-F) / פיוריגון (Puregon) – זריקה תת-עורית אשר מכילה הורמון סינטתי, המיוצר בשיטות ביוטכנולוגיות של הנדסה גנטית ובעל מבנה זהה להורמון המגרה זקיק FSH הטבעי המיוצר בגוף האדם. התרופה משמשת לטיפול בנשים ובגברים הסובלים מבעיות פוריות עקב מחסור או עקב רמה נמוכה של FSH טבעי.
  מדריך וידאו להזרקה עצמית של פיוריגון
  מדריך וידאו להזרקה עצמית של גונל-אף (אנגלית)
• דקפפטיל (Decapeptyl) – זריקה שתפקידה למנוע פעילות הורמונלית עצמאית אצל המטופלת ולדכא את הביוץ העצמוני. השימוש בתרופה זו נפוץ בעיקר בעת טיפולי הפריה חוץ גופית, כאשר מעוניינים למנוע ביוץ עצמוני לפני שאיבת הביציות, ולעתים רחוקות גם במצבי גירוי יתר. בשלב ראשון, התרופה גורמת לשחרור של ההורמון GnRH, שמעורר את השחרור של ההורמון מגרה הזקיק (FSH) והורמון הצהבה (LH), אך כעבור כשבועיים, לאחר שהבלוטה התרוקנה, נפסקת הפרשת ההורמונים ומחזור הביוץ הטבעי מופסק. הטיפול ניתן בשני סוגי פרוטוקולים: פרוטוקול ארוך, שבו הורמוני גירוי השחלות ניתנים כשבועיים לאחר מכן והדיכוי נמשך כ-3 חודשים, או בפרוטוקול קצר, שבו שחרור ההורמונים מנוצל מיד עם מתן התרופה.
  מדריך וידאו להזרקה עצמית של דקפפטיל 0.1 (אנגלית)
• מנוגון (Menogon) - זריקה תת-עורית המכילה את ההורמונים FSH ו-LH, המופקים ממקור אנושי. תרופה זו נמצאת בשימוש כבר עשרות שנים וניתנת במסגרת פרוטוקול טיפולי פוריות שונים, ביניהם הפריה חוץ-גופית ועידוד ביוץ, ומשפיעה על התפתחות הביציות וגדילת הזקיקים.
  מדריך להזרקה עצמית של מנוגון
• מנופור (Menopur) - זריקה תת-עורית המכילה את ההורמונים FSH, LH ו- hCG, המופקים ממקור אנושי. תרופה זו ניתנת במסגרת פרוטוקול טיפולי פוריות שונים, ביניהם הפריה חוץ-גופית ועידוד ביוץ ומשפיעה על התפתחות הביציות וגדילת הזקיקים. מנופור הנו מטוהר ונקי ברמות קרובות לאלו המתקבלות בתכשירים דומים המופקים בהנדסה גנטית.
  מדריך וידאו להזרקה עצמית של מנופור
• צטרוטייד (Cetrotide) - זריקה תת-עורית אשר מכילה אנטגוניסט להורמון משחרר גונדוטרופין (GnRH), משמשת למניעת ביוץ מוקדם בגירוי שחלתי מבוקר. הזריקה מאפשרת לרופא שליטה מדויקת במועד הביוץ ומצמצמת את הסיכוי לגירוי יתר שחלתי במהלך הטיפול.
  מדריך וידאו להזרקה עצמית של צטרוטייד
• תמיכת פרוגסטון (אוטרוגסטן/אנדומטרין/גסטון/קרינון, פרונטוגסט, פרוגסטרון ריטרד) – תוספת של ההורמון הניתן לאחר הביוץ, במטרה לסייע להשתרשות העובר והתפתחות הריון במידה ונקלט. התמיכה ניתנת או בצורת טבליות וגינליות (Utrogestan/Endometrin), ג'ל וגינלי (Crinone) או באמצעות זריקות (Gestone, Prontogest או Progesterone retard).